פרשיות התפילין

מקור מצוות התפילין מוזכר בתורה 4 פעמים, בארבע פרשיות שונות וארבעתן נמצאות בתוך התפילין. בתפילין של ראש, ב-4 חלקים שונים, וביד ביריעת קלף אחת שמכילה את כולן.

שתי הפרשיות הראשונות, עוסקות ביציאת מצרים, חג הפסח שמסמל אותו, וההגעה לארץ המובטחת – ארץ ישראל.

לכאורה, מה הקשר בין התפילין לארץ ישראל, שהכתוב מחבר ביניהם? אלא מהחיבור הזה אנחנו לומדים שמצוות תפילין כמו חלק גדול מהמצוות היא מצווה לאומית ולא רק דתית. “זכר ליציאת מצרים”. כך גם ברית המילה המקושרת בתורה לארץ ישראל (הרב שרקי).

חז”ל מסבירים שהתפילין הן סגולה שבזכותה תכנס לארץ ישראל (קידושין לז:). אבל זכינו ואנחנו כבר פה, כך שיש להבין את החיבור המופלא הזה של הזכות להניח תפילין בארץ ישראל. מצווה כפולה שגדולה מסך חלקיה.

הרב קוק הסביר שלא כשאר המצוות שפועלות בעיקר על הנפש, התפילין מכניסות את הקדושה ישירות לגוף. כך גם ארץ ישראל, גם היא משפיעה פיזית על הגוף שלנו – “ארץ זבת חלב ודבש”.  לכן התפילין ואפילו הקלף עצמו עשויים מעור של בהמה – רמז על החיבור בין הצדדים הבהמיים שלנו – לקדושה. 

בנוסף יש נקודת חיבור נוספת בין התפילין לארץ ישראל. חז”ל אומרים שבארץ ישראל הנשמה יכולה להתגלות וגם התפילין מאפשרות את אותה חירות. אות לקשר המיוחד שלנו לקב”ה, שמשחרר אותנו מכל עול אחר בעולם. אנחנו קושרים את התפילין, לבטא את הקשר בינינו לקב”ה.

. 

הפרשיה השלישית, היא אולי המוכרת מכולם בתורה – שמע ישראל.
בתפילין מופיעות שתי פרשיות מתפילת שמע ישראל.

[וּקְשַׁרְתָּם לְאוֹת עַל יָדֶךָ] – הסביר רש”י אלו התפילין של יד, [וְהָיוּ לְטֹטָפֹת בֵּין עֵינֶיךָ] – אלו התפילין של ראש.

מה משמעות המילה טוטפות? יש שפירשו שהכוונה לכתר ויש שרמזו שהמילה מרמזת על המספר ארבע. טט (= שניים בשפה עתיקה אחת) ופת (= שניים בשפה שניה).  ויש שאמרו טוטפות כמו זכרון או הבטה וראיה.

גם פרשיית ‘והיה אם שמוע’  שקוראים בתפילת שמע ישראל נמצאת בתוך התפילין, וכוללת את הברכות שמבטיח ה’ לעם ישראל אם יקיימו מצוותיו והעונש במידה ולא.

גם כאן, חוזר הציווי [וּקְשַׁרְתֶּם אֹתָם לְאוֹת עַל-יֶדְכֶם, וְהָיוּ לְטוֹטָפֹת בֵּין עֵינֵיכֶם] אך פה ממשיך הפסוק [וְלִמַּדְתֶּם אֹתָם אֶת-בְּנֵיכֶם, לְדַבֵּר בָּם] – אל תשימו רק את התפילין על הראש, אלא קחו את התוכן והנחילו אותו לדורות הבאים. [בְּשִׁבְתְּךָ בְּבֵיתֶךָ וּבְלֶכְתְּךָ בַדֶּרֶךְ, וּבְשָׁכְבְּךָ וּבְקוּמֶךָ] בכל מצב פיסי בו האדם נמצא, צריכים הדברים להיות על לוח ליבו.

סדר הכנסת הפרשיות

ישנם 4 שיטות בנוגע לסדר הכנסת הפרשיות לתפילין של ראש.

1. שיטת רש”י, המקובלת והנפוצה ביותר היא כפי שמסודר למעלה. קדש לי, והיה כי יביאך, שמע ישראל, והיה אם שמוע. זהו הסדר הכרונולוגי גם בתורה. לפי רש”י סדר ההכנסה הוא מימין לשמאל (במבט חיצוני למניח).
2. שיטת השימושא רבא – שיטה זו מסכימה עם רש”י על הסדר, אך מתייחסת הפוך לנקודת המוצא. גם הוא מסכים שההכנסה היא מימין לשמאל, אך במקום להסתכל מחוץ למניח, ההתייחסות היא לימין ממבטו של המניח.
3. שיטת רבנו תם – קדש, והיה כי יביאך, והיה אם שמוע, שמע ישראל. יש המחמירים להניח אחרי התפילין ה”רגילות” (רש”י), גם תפילין רבנו תם, כדי לצאת ידי חובת שתי השיטות. הוא סובר שההכנסה היא מימין לשמאל (במבט חיצוני למניח).
4. שיטת הראב”ד – גם כאן השאלה של פרספקטיבה, הוא מסכים עם רבנו תם אבל טוען שצריך להסתכל מימין למניח ולא משמאלו ולכן הסדר הפוך מקודמו. כאן ההתייחסות היא לימין ממבטו של המניח.

כאמור נפסק להלכה שהפרשיות בתפילין יהיו כשיטת רש”י ויש המחמירים להניח גם תפילין של רבנו תם. 

קריאת הפרשיות

נוהגים לקרוא את ארבעת הפרשיות הללו לאחר הנחת התפילין.

אחרי הנחת התפילין נוהגים לקרוא את שתי הפרשיות הנוספות (‘קדש’ ו’והיה אם יביאך’) ולאחר מכן במהלך התפילה משלימים את קריאת שמע (כדי להרוויח את הברכות המקדימות של קריאת שמע).  יש כאלו שבכל זאת קוראים את פרשיות קריאת שמע מיד לאחר הנחת התפילין (למרות שאח”כ יקראו אותם שוב).